רד"ק על שמואל א כ״ח:כ״ג

מהדורה: פירושי הרד״ק - נביאים וכתובים

« רד"ק על שמואל א כ״ח:כ״א רד"ק על שמואל א כ״ח:כ״ד »

24 פרדס יוסף פתח ↗

מכשפה ל"ת. ע' משכיל לדוד, וביבמות ד'. סמך כל שוכב עם בהמה מות יומת לסקילה, ובאור יקרות ופלפ"ח אי' דק' למה ל"נ מכשף כמ"ש רש"י כאן, ורק אי' במקובלים דמכשפה נקיבה בא ע"י ריבוי דם נדה, ומכשף זכר נעשה כשבא על בהמה, וא"כ על הקו' למה ל"נ מכשף לזה מתרץ הכ' שוכב עם בהמה מות יומת, א"כ למ"ל קרא על מכשף זכר שחייב מיתה, הא בלא"ה ח"מ דע"כ בא על בהמה לכן ל"צ לכתוב במכשף כ"א במכשפה. ובס' זכיות ח"ד פ"י כ' מה שלא כ' מכשף כי המחבר עם הנשים יותר מן הראוי הוא מבקש שלימות ממי שהוא למטה הימנו במדרגות, והוא דוגמת המכשפה שג"כ מבקשת שלימות מרוחות הטומאה שהן למטה ממנה:ובסה"מ ל"ת ל"ד כ' ובשוגג חטאת, ועמל"מ רפ"א משגגות דבמכשף אין חיוב חטאת, וע"ע חינוך תקי"ח ודיני דחיי לאווין נ"ה. ובאמרי בינה ה' שבת סי' א' כ' לכאו' מה נ"מ בחומר לאו מעשה שכ' רמב"ן כאן, הא הוי לאו שא"ב מעשה ואין לוקין, ואף די"ל דנ"מ לעבור בלאו דאם מעלה אותה מן הבור שיעשה מעשה, מ"מ ממה שלא מנה הר"מ בה' סנהד' ללאו זה שיהי' בו מלקות, משמע דעיקר הכונה להמית אותה, והמסייע להחיותה אף שהוא במעשה אין לוקין א"כ מה חומר בלאו זה מעשה, א"ו דאף לאשב"מ מחויב לבזבז כל ממונו עש"ה, ובאמת כ"כ הריב"ש שפ"ז, ועמ"ש באריכות בפ' יתרו כ' ח', וע"ע ברביד הזהב שמיני י"א כ"א, דנ"מ עוד דאיסור לאו לא ספינן לקטן, ואיסור עשה ספינן כמ"ש בתה"ד קכ"ה ע"ש עוד. ובמכילתא רי"א מיתתה בסייף ורע"א בחנק, וק' למה לא כ' בתורה מיתתה במה, וי"ל כדי שלא תוכל להנצל מהמיתה הכתובה בתורה, וכ' סתם ל"ת ורשות להרגה באיזה מיתה שיכולים, וכמ"ש בר"ש בן שטח שתלה פ' נשים באשקלון ערש"י סנהד' מ"ד:, וירו' חגיגה פ"ה ה"ה, וסנהד' פ"ו ה"ו. ומ"ש ביתרו י"ט י"ג לא יחיה נמי מבואר בקרא כי סקל יסקל או ירה יירה, ובחזקונו סקל אם קרוב, וירה בחצי אש אם רחוק, וניתן להמית גם במיתה אחרת ועכה"צ, ובהמעשה שהביא רש"י שם במוכם שנתחלפה מטתו, עשו"ת מהר"ם מרוטנבערג בסופו דהוציא מזה דעל עבירות קלות בצדיקים נפרעין מהם רק בעה"ז. ובר"מ פי"ד הי"ג מסנהד' דהמצוה על הב"ד להרוג, ובמנ"ח מס"ב הק' דמנ"ל זה, ודאי צריך לדונו בכ"ג, אבל אחר גמ"ד אם יש בכח הוא מצוה על כל ישראל להרגו, ואף שכ' שם בה"ח דהעומד על נפשו הורגין אותו בכל מיתה ואין רשות לשאר העם להמיתו, לפיכך אם נקטעו יד עדים פטור, א"כ המצוה אינה על כל ישראל, אך ע"כ מצוה על העדים, גם אי' שם אם עדים גדמין מתחלה יהרג ע"י אחרים, עכ"פ נראה דהמצוה על כל ישראל, ונשים ג"כ בלאו אם יכולים להרגו. ומענין שדים וכישוף, ערש"י שופטים י"ח י"א, סנהד' ס"ה:, חינוך תקי"ג תקי"ד, תשו' הרשב"א תי"ג, ריב"ש צ"ב, ס' אור ה' מאמר ד' דרוש ו', ווי העמודים פ"ז, משנ"ח ה' עכו"ם סי' מ"ט נ', מד' תלפיות ענף אוב, נשמת חיים מאמר ג' פי"ב באריכות, ורד"ק ש"א כ"ח כ"ד, והאידנא אין חוששין לכישוף ע' מג"א, ג' סקי"א ותפא"י סנהד' פ"ז אות ס"ט, ועמ"ש בפ' וארא נ'., נ"ב., נ"ג., ונ"ד.:

23 ויפרצו בו עבדיו. כמו ויפצרו כמו ויפצר בם מאד:

24 אל המטה. כמו על המטה כמו אל ההרים לא אכל ר"ל על ההרים לא אכל ורבים כמוהו:

« רד"ק על שמואל א כ״ח:כ״א רד"ק על שמואל א כ״ח:כ״ד »